יתרו

לאמור! למי?

מאת הרב שי שמעון כהן - צפת

בפרשה שלנו, אנו חווים אירוע בקנה מידה היטורי. בני ישראל עומדים סביב הר סיני, ושומעים את עשרת הדברות מפי הקדוש ברוך הוא בכבודו ובעצמו!

לפני שה' מתחיל לומר את עשרת הדברות, הוא מקדים: "וידבר אלקים את כל הדברים האלה - לאמור". רגע, אבל למי צריך לומר את עשרת הדברות? הרי כל בני ישראל היו נוכחים במתן תורה, אז למי בדיוק צריך לומר את דברי ה'?

לכאורה אפשר לענות, שבני ישראל נצטוו כאן לומר לדורות הבאים את דברי ה'. אבל בעומק, גם זה אינו נכון. כיוון שבמתן תורה נכחו נשמות כל ישראל, עד סוף כל הדורות?

על כך מוסבר בתורת החסידות, שבמתן תורה קיבלנו את עשרת הדברות, והעולם כולו נברא בעשרה מאמרות (שבתחילת פרשת בראשית). וזהו הציווי "לאמר". עלינו לומר לעשרת המאמרות, את עשרת הדברות. ובתרגום לעברית מדוברת, גם כשאנו מתעסקים עם עניני העולם השוטפים, אל לנו לשכוח את ההוראות שה' נתן לנו במתן תורה. בחיי היום יום, אנו מטפלים במגוון נושאים, אבל אל לנו לשכוח את הדברות ששמענו מה'.

בהקשר לזה, מתאים להביא את הפסוק המצמרר מהתהילים "הייתה לי דמעתי לחם יומם ולילה, באמור אלי כל היום איה אלוקיך". בפשטות, דוד מזכיר כאן את הטענות שהפנו אליו הכופרים, שלעגו לו במצבו הקשה, ושאלוהו בציניות היכן האלוקים בו הוא מאמין. אך בפנימיות, דוד הזכיר כאן טענה שמימית דווקא. הדיברה הראשונה היא "אנכי ה' אלקיך". ודוד הזכיר את הטענה כלפיו (וכלפי כל יהודי) "כל היום איה אלקיך!" מדוע אתה זוכר את ה' רק בבית הכנסת, או בזמנים נעלים שונים, ואילו "כל היום" אינך זוכר אותו! טענה זו, עוררה כל כך את דוד, עד שלא היה זקוק לאכול מרוב בכי "הייתה לי דמעתי לחם!".

וזוהי ההוראה אלינו. להשתדל לזכור תמיד את ה', ואת הוראותיו..

(לקוטי שיחות א')

 הלכות השבת והגאולה

הרב מנחם כהן - באר שבע

בתקופה זו של ערב האלף השביעי, המכוון כנגד יום השבת – מוטל עלינו 'לטעום' ממטעמי הגאולה

  אנו נמצאים כעת בשנת ה' אלפים תשע"ח (5778) לבריאה. בכמה מקומות נאמר כי העולם יתקיים במתכונתו הנוכחית לכל היותר 6000 שנה ולאחר מכן – באלף השביעי – בתקופה מתקדמת בתוך עידן הגאולה השלמה (כלומר, הגאולה תופיע כבר באלף השישי, ובאלף השביעי נעבור לשלב שונה ונשגב במיוחד). עוד נאמר כי ששת אלפי השנים מקבילים לשישה ימי החול, והאלף השביעי - ליום השבת. אם כן כעת – בשנת 772 לאלף השישי - אנו נמצאים כביכול ביום שישי, ברבע האחרון של היממה, דהיינו לאחר חצות היום.

   על פי ההלכה, יש לטעום בערב שבת ממאכלי השבת. ולפיכך, בתקופה זו של ערב האלף השביעי, המכוון כנגד יום השבת – מוטל עלינו 'לטעום' ממטעמי הגאולה. מטעמי הגאולה הם סודות פנימיות התורה שיתגלו לעתיד לבוא על ידי המשיח. "ומובטחים מאיתו להופיע עוד עליהם לבאר להם סוד טעמיה ומסתר צפונותיה". הלימוד בתורת החסידות נחשב ל'טעימה' מהמטעמים שיתגלו לנו בקרוב, וכאמור, כעת הזמן המתאים ללימוד זה.

   הלכה מעניינת אחרת מהלכות שבת קשורה גם היא לתקופה זו. בערב שבת נהגו כמה מגדולי ישראל להקדים ולהתפלל תפילת ערבית ובכך לקבל עליהם את השבת בעוד היום גדול. וכך גם בערב כניסת האלף השביעי, למרות ש'עדיין היום גדול' – נותרו עדיין למעלה ממאתיים שנה עד שיגיע האלף השביעי – מכל מקום מוטל עלינו לעשות את כל המאמצים לקבל כבר את ה"יום שכולו שבת ומנוחה". לעשות ככל שביכולתנו לזכות כבר לביאת המשיח ול"סעודת השבת" של הגאולה - סעודת הלוויתן, שור הבר ויין המשומר. 

  במקרה אחר משמשת תקופת הגאולה הוכחה להלכה בהלכות שבת: נפסק שכלי נשק נחשב למשא ולא לתכשיט ולכן אסור לטלטלו בשבת (אם אין פיקוח נפש). ההוכחה לכך היא מכך שבגאולה יתבטלו כלי הנשק, כמו שנאמר "וכיתתו חרבותם לאתים" (ישעיה ב,ד), ואילו היו כלי הנשק תכשיטים – מדוע שישנו להם את הצורה?!

   ועוד: נאמר "זכור את יום השבת לקדשו" (יתרו כ, ח) ופירש רש"י "תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מזמינו לשבת". וכך גם לגבי הגאולה העתידה: כאשר נמצאים בימי החולין של זמן הגלות, יש לזכור תמיד את הגאולה האמיתית והשלימה ולהכין את עצמנו כראוי לקראתה.

   מקורות: מג"א אורח חיים סימן ר"נ סק"א, שה"ש א, ב. ורש"י שם. לקו"ש ח"ב עמוד 475, ב"ח או"ח סרס"א, פקודי תשד"מ, י"א סיון תשד"מ, רמב"ם הלכות שבת פרק י"ט הלכה א', שבת ס"ג עמוד א', שו"ע או"ח סשל"ט ס"ג. לקו"ש ח"א עמוד 230. (מ"ע קנה ומל"ת ש"כ ברמב"ם)

 

 

כיבוד הורים – בתחיית המתים

הרב מנחם כהן - באר שבע

בעת תחיית-המתים, יקום כל אחד בגיל בו נפטר. במקרה שאב נפטר בגיל צעיר ובנו נפטר בגיל מבוגר, תהיה בזמן התחייה חובה על האב לכבד את בנו מדין "מפני שיבה תקום"

   מצות כיבוד אב ואם היא הדיבר החמישי מעשרת הדיברות שנאמרו לעם ישראל בהר סיני "כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך" (שמות כ, יב). כיבוד משמעו דאגה למזון ולביגוד ושימושם בכל הנצרך.

   השכר על קיום המצווה - "למען יאריכון ימיך", מתפרש גם על תחיית המתים, שלאחריה יחיו חיים ארוכים ונצחיים. אך המעניין הוא, שיש מקום לאפשרות כי באותה עת כלל לא יהיה מקום למצוות כיבוד הורים!   

   המצווה היא לכבד את ההורים להם נולדנו. בתחיית המתים יבנה הקדוש-ברוך-הוא למתים גופים חדשים שעמם יקומו, גופים שאמנם יהיו זהים לאלה שנקברו, אך לפועל אינם הגופים שנולדו להורים. אם כן, מדוע שיהיה על הגופים הללו צורך לכבד הורים?

   אלא שיש לומר, שמכיוון שהגוף החדש ייבנה ביסודו מעצם הלוז (עצם קטנה בקצה עמוד השדרה שלעולם אינה נרקבת) של הגוף הקודם, ייחשב הגוף כולו כהמשך של הגוף הקודם וממילא תחול עליו גם החובה לכבד את ההורים.

   בעומק יותר, ניתן להוסיף כי החובה לכבד הורים אינה מבוססת על זיקה גופנית, אלא על זיקה נשמתית – והנשמה תהיה אותה נשמה גם לאחר התחייה. ניתן להוכיח זאת מפסק הרמב"ם בדבר החובה לכבד את זכר ההורים גם לאחר פטירתם וקבורתם, בשלב בו אין משמעות לגוף אלא רק לנשמה. וכך אפוא יש לומר גם בדבר מחויבות הבן לכבודם, שקשורה לנשמתו ולאו דווקא לגופו.

   מצב מעניין ייווצר במקרה שאב נפטר בגיל צעיר ובן נפטר בגיל מבוגר. בעת התחייה, יקום כל אחד בגיל בו נפטר ויצא שעל האב הצעיר תהיה חובה לכבד את בנו המבוגר מדין "מפני שיבה תקום" (ויקרא יט, לב). מצד שני, תהיה חובה על הבן לכבד את אביו. איזו חובה תגבר? – ייתכן מאוד שאב ובן כאלה יכבדו זה את זה במידה שווה בדוגמת הכבוד ההדדי שעל שני תלמידי חכמים לרחוש זה לזה.   

מקורות: תלמוד בבלי חולין קמב א. קידושין לא, ב. משנה תורה לרמב"ם הלכות ממרים פרק ו הלכות א-ה, ספר המצוות לרמב"ם מצוות עשה רי, ריא. שו"ע יורה דעה סימן רמ. הרבי מליובאוויטש מלך המשיח: קונטרס 'הלכות של תורה שבעל פה' סעיפים ב, ה. לקוטי שיחות חלק יח חוקת ב. אגרות קודש חלק ב עמוד עה ואילך. אמונת התחייה פרק ב. וראה שאלות ותשובות רב פעלים חלק ב סוד ישרים סימן ב.

 

לא תרצח - והגאולה השלימה

הרב מנחם כהן - באר שבע  

אחד הציוויים המופיעים בעשרת הדברות המופיעים בפרשתנו, הוא הציווי המפורסם "לא תרצח! לא תנאף!" (כ, יג).

   בזמן מתן תורה עמדו בני ישראל ברמת קדושה עילאית. לאחר שבעה שבועות בהם הם הכינו את עצמם לקראת המעמד. חז"ל אומרים גם כי בזמן מתן תורה "פסקה זוהמתן" של בני ישראל, ומשמעות הדבר הוא כי באותם רגעים עמדו בני ישראל במצב נקי וזך כמו לפני חטא עץ הדעת ללא הזוהמא של הנחש הקדמוני אשר הוא הגורם להימשך לרע! במצב זה הם בודאי לא היו שייכים לאיסורים חמורים כל כך כמו איסור רציחה וניאוף! אם כן, בשביל מה היה צורך לצוות זאת עליהם אז?

   ושאלה נוספת: מדוע היה צורך ללוות ציוויים אלו הפשוטים ומובנים לכל, בקולות וברקים? לכאורה אין בציוויים אלו חידוש מיוחד?

  מבאר על כך כ"ק האדמו"ר רבי דובער המכונה "האדמו"ר האמצעי" כי לדיברות אלו ישנה משמעות כפולה: ציוויים אלו מופנים א. לאדם שיעשה כל שביכולתו למגר את עניין הרציחה והניאוף (ובלשונו "מלמטה למעלה"), וזה אמנם לא היה שייך לבני ישראל בזמן מתן תורה (אלא רק לאחר חטא העגל כש"חזרה זוהמתן"), אך בד בבד יש כאן גם קביעת עובדה אלוקית ("מלמעלה למטה"), שעוד יגיע הזמן שבו "לא תרצח ולא תנאף" ולא יהיה כלל רציחה וניאוף! והכוח לכך שכך יהיה בזמן הגאולה (והיה יכול להתחיל כבר במתן תורה, לולא חטא העגל), נפעל במתן תורה.  

   האדמו"ר האמצעי מוסיף ומבאר, ש"לא תרצח" נותן את הכוח לביטול הגבורות הקשות כרציחה, המתייחסים לקליפת עשו. ואילו "לא תנאף" נותן כוח לביטול החסדים והאהבות לענייני איסור השייכים לקליפת ישמעאל. שניהם גם יחד מתבררים על ידי האדם בזמן הגלות, ובצורה מושלמת וסופית על ידי ה' בגאולה השלימה.

   זו הסיבה לכך שהיה אז "קולות וברקים וענן כבד" מכיוון שמדובר כאן בעיקר על קביעתו של הקב"ה (כנאמר "באשר דבר מלך שלטון") אודות זמן הגאולה שיתבטלו לגמרי הרוצחים והנואפים ודומיהן.

   הרבי מלך המשיח מביא ביאור נוסף מדוע ניתנו ציוויים אלו בקולות וברקים: החידוש בציוויים אלו הוא בכך, שלמרות היותם הגיוניים צריך לקיים אותם לא בגלל ההיגיון אלא בגלל שכך ציוה ה'! ולכן צריך להתעסק הרבה במצוות מעשיות ובציוויים פשוטים ולעשותם בגלל שכך ציווה ה', וזה יביא לגאולה השלימה, שאז גם הגוף הגשמי יהיה קשור לה' בשלמות ולכן אז יהיה "מעשה גדול".  

מקורות: שמות רבה פל"ב א. שבת קמו, א. סה"מ קונטרסים ח"ג עמ' נ. ספר מאמרי אדמו"ר האמצעי עמ' תרט-תריב. התוועדויות כ"ק אדמו"ר שליט"א תשמ"ג ח"ג עמ' 1547 ואילך משיחת יום ב' דחה"ש תשמ"ג.  

 

ברזל כמרכיב עיקרי במקדש

הרב מנחם כהן - באר שבע

בגאולה השלימה לא יהיו עוד מקרים של חורבן והריגה אפילו בין הגויים, וברזל ישמש אך ורק לצרכי פרנסה מועילים. לפיכך לא תהיה סיבה שלא להשתמש בו בבניין המקדש

          האם יהיה מותר להשתמש בברזל לצורך בניית בית המקדש השלישי? בבתי המקדש שנבנו עד היום, נאסר כל שימוש בברזל. חכמינו ז"ל מבארים על הפסוק (תרומה כה, ג): "וזאת התרומה אשר תקחו מאתם זהב וכסף ונחושת" "ברזל אין כתיב כאן לא במשכן ולא במקדש, למה? שנמשלו בו אדום שהחריבו בית-המקדש".

          הדבר מודגש במיוחד לגבי המזבח, עיקרו של בית-המקדש, שעליו נאמר בפירוש (יתרו כ, כב): "כי חרבך הנפת עליה ותחללה", ומפרש רש"י: "המזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל נברא לקצר ימיו של אדם, אין זה בדין שיונף המקצר על המאריך" (ויש המפרשים שזו הסיבה שהתורה משתמשת דווקא במילים "כי חרבך" לרמוז שסיבת האיסור היא מכיון שענינו של הברזל הוא להחריב).

          אמנם, בגאולה האמיתית והשלימה יחול שינוי והשימוש בברזל יותר בבית המקדש. ברגע שיתגשם החזון: "וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות" (ישעיה ב, ד) ולא יהיו עוד מקרים של חורבן והריגה אפילו בין הגויים - ישמש הברזל אך ורק לצרכי פרנסה מועילים (אתים ומזמרות), ולא תהיה סיבה שלא להשתמש בו בבניין המקדש. אז יפסיק הברזל להיות מכשיר של חבלה והרס, כיון שאז לא ישתמשו בו לקצר ימיו של אדם חלילה, אלא להיפך.

          הברזל, שיהיה בבית המקדש השלישי, מהווה גם סמל לנצחיותו של בית זה, מכיוון שהבית השלישי יעמוד לעד ולא ייחרב לעולם, לכן בבניינו יהיה גם ברזל שמבטא תקיפות וחוזק מיוחדים, יותר מאבנים.

          לפי זה, מבאר הרבי מלך המשיח את מה שנאמר בדברי הימים על כך שדוד הכין גם ברזל לבניין בית המקדש (דברי הימים א כט, ב-ז): "הכינותי לבית אלוקי, הזהב לזהב, והכסף לכסף, והנחושת לנחושת, הברזל לברזל... וברזל – מאה אלף ככרים".

        וקשה: הרי לא השתמשו בבית המקדש בברזל? הרמב"ן אמנם מתרץ כי היה זה "לעשות ממנו כלים לחטוב העצים ולחצוב האבנים". המהרז"ו בפירושו מעלה אפשרות ש"ייתכן שהיה זה בחצרות ולא בפנימה". אך אם הברזל לא שימש לבניין עצמו, עדיין לא מובן מדוע היה צורך בכמות כה גדולה של ברזל?

אך לפי האמור מובן: אמנם לבניין הבית הראשון לא השתמשו בכל כמות הברזל שדוד הכין, אך ייעשה בו שימוש – בקרוב ממש, בבית המקדש השלישי, שבבניינו ישתמשו גם בברזל. לכן מובן גם מדוע הברזל נזכר רק בהכנות שערך דוד לבניין המקדש, מכיוון שברזל זה שיהיה לחלק מבית המקדש השלישי יש שייכות דווקא לדוד המלך שקשור במיוחד למלך המשיח "דוד מלכא משיחא". לכן, הוא זה שהכין את הברזל לבניין בית המקדש השלישי על ידי מלך המשיח, תיכף ומיד ממש!      

מקורות: שמו"ר פל"ה. שיחת ש"פ ויחי תשנ"ב ובהערות 48, 99, 100 שם. מפרשי התורה על יתרו כ, כב. מהרז"ו על שמות רבה פרשה לה, ה. תנחומא ס"פ יתרו. תענית ד, א. מצו"ד על ישעיה ב, ד. רמב"ן ס"פ יתרו. תורה שלימה אות תקנד-ה.

 

נשמח אם תתעניינו גם בפרוייקט 'רמב"ם מעניין!'

תגובות עבור עמוד זה: (פרסם תגובה)

לא נמצאו תגובות עבור עמוד זה.
פרסם תגובה

הודעה חשובה: עקב תקלה טכנית מתמשכת, הכניסה לפרשיות שמפנחס ואילך, היא דרך הטבלה שבעמוד הראשי, או בקישור הזה.

פרויקט רמב"ם מעניין עבר לכתובת זו.