פרשת צו

אש - תמיד!

מאת הרב שי שמעון כהן - צפת

בתחילת פרשתינו, מדובר על סדרי העבודה במזבח. הוצאת הדשן והאפר, וההקפדה על אש שתידלק תמיד על המזבח. נושא זה, מסתיים במילים "אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה". על כך מובא בירושלמי "תמיד אפילו בשבת, תמיד אפילו בטומאה". כלומר, גם ביום השבת יש לשמור על האש דולקת על המזבח, וגם אין אין כהן טהור שיכול לעשות זאת, יעשה כהן טמא.

כעת ננסה להבין, מה המשמעות הפנימית, של הלכות אלו. זה יהיה מעניין...

ראשית נשים לב, שבמשכן היו שני מזבחות. המזבח הפנימי שעליו הקטירו את הקטורת בלבד, והמזבח החיצון ששימש לכל הקרבנות האחרים. הפסוק עליו מדובר כאן, מתייחס למזבח החיצון. גם בלב האדם, קיימים כעין שני מזבחות אלו, והמשמעות היא, שצריך לוודא שגם האש על המזבח החיצון תהיה דלוקה. ובמילים פשוטות, אין די בקשר הפנימי של האדם עם ה', עליו לדאוג גם לחוש התלהבות חיצונית, פשוט להתלהב ממצווה, ומכל דבר של קודש.

בזה עצמו מוסיף הירושלמי, שיש לדאוג לאש זו, גם בשבת, וגם בטומאה. בזה רמוזים שני קטבים:

מחד גיסא, יום השבת הוא יום נעלה. האדם מתנתק מעבודתו, ועסקיו, מכל עניני החול, ופנוי לענינים נעלים. מי שנמצא במצב כזה, יכול לחשוב שהוא אינו זקוק להתלהבות גלויה דווקא, כיוון שבין כך מצבו נעלה מאוד. ולכן מדגישים "תמיד אפילו בשבת", גם אז נדרשת ההתלהבות הגלויה.

מאידך גיסא, יש מי שהוא טמא, ומצבו הרוחני אינו מזהיר בלשון המעטה. הוא יכול לחשוב, שבמצבו השפל, אין לו שום סיכוי להטלהבות לה'. ועליו נאמר "תמיד אפילו בטומאה". גם מי שהוא במצב כזה, עליו להתלהב מעשיית טוב, והאש הזו תשרוף את הטומאה!

(לקוטי שיחות א')

 

נשמח אם תתעניינו גם בפרוייקט 'רמב"ם מעניין!' 

תגובות עבור עמוד זה: (פרסם תגובה)

לא נמצאו תגובות עבור עמוד זה.
פרסם תגובה

הודעה חשובה: עקב תקלה טכנית מתמשכת, הכניסה לפרשיות שמפנחס ואילך, היא דרך הטבלה שבעמוד הראשי, או בקישור הזה.

פרויקט רמב"ם מעניין עבר לכתובת זו.